לקישורים נוספים...
תוכן שלי
למה.... ?!
 
10.2.2007
 
עוד לא דיברתי על הכעס.
עוד לא דיברתי על חוסר ההבנה.
עוד לא הבעתי את כל הזעם.
 
למה נלקחת ממני ?
למה היית צריך ללכת ?

למה לא לאפשר לנשמה טהורה כמוך, להמשיך ליהנות מהחיים הטובים, להם זכית בצדק ?

 

כל כך הרבה שאלות ותהיות .
ואפילו תשובה אחת אין.


חודש .
8.2.2007

היום לפני חודש, ספייקי אהוב, נפרדנו.




פתאום תקף אותי פחד.
חרדה. 
אולי לא הבנת מה קורה, ספייקי שלי ?
אולי חשבת שאני כבר לא רוצה אותך, אהוב שלי ?
אולי האמנת שאני מרדימה אותך ?

בדממה, אני זועקת 'לא' !
רק אל תחשוב כך.
הסעתי אותך לוטרינר כדי שיטפל בך, שיבריא אותך.
מי היה מאמין שניאלץ להיפרד, כשאתה על שולחן הטיפולים.
האפשרות הזו כלל לא עלתה על דעתי, יפה שלי.
חשבתי שתהיה איתי עוד שנים רבות.

שוב ושוב, אני נזכרת במבטך האחרון שהביע תודה ענקית ומנסה לנחם את עצמי .
אבל אין נחמה.

אחרי שנפרדנו, ספייקי, התפללתי שלא תפחד שם.

אל תפחד, הרי המלאכים שומרים עליך עכשיו.
אתה בליבי כל רגע וכל שנייה ומכאן, אני שומרת עליך באהבה עצומה.
 
זכרונות
7.2.2007


מוזר.
 
מוזר איך שהימים עוברים ומה שנותר זו אחיזה נואשת בזכרונות.
 
זכרונות.
על אף שהם מאוד מוחשיים, כמה חבל שאי אפשר לגעת בהם, ללטף ולחבק אותם.
אי אפשר. אל תספרו לי אחרת.



אהבת לישון צמוד לספה בסלון, מקופל על השטיח כמו עובר. והייתי ניגשת אליך על קצות אצבעותי,
כדי לא להפריע את מנוחתך ומחייכת בשקט. התנוחה שלך תמיד הזכירה לי בייגל'ה.
כשכבר לא יכולתי להתאפק,  נשכבתי לידך, מלטפת ומחבקת ולוחשת לך אהבה.
לפעמים ומתוך שינה, היית הולך אחרי לחדר השינה ונשכב על השטיח, ליד המיטה שלי.
בלילות קיץ חמים, נהנית מהמזגן ובחורף, עטפתי אותך בשמיכה והתכרבלת בה. ממש בייגל'ה.
ולעיתים,  היית נשכב על הבטן ומצמיד את שתי כפות רגליך הקדמיות לאוזניים.
נראית כמו דובון לבן ואי אפשר היה להישאר אדיש, מול כל היופי והמתיקות האלה שלך.

והעיניים שלך, ספייקי.
עיניים טובות ויפות, שעכבו אחר כל תנועה שלי.

כל שנייה איתך היתה עולם ומלואו של אושר צרוף.
איפה כל אותם הרגעים, בהם חיכית לי ליד פתח הבית ומקבל אותי, במבטך המסור והאוהב....
לאחר הטכס הקבוע של החיבוקים והליטופים, השתוללת בשמחה, רצת ותפסת את אחד
הצעצועים שלך ומזמין אותי למשחק.

איזה פלא אתה, ספייקי שלי.



Midnight

Not a sound from the pavement
Has the moon lost her memory
She is smiling alone
In the lamplight
The withered leaves collect at my feet
And the wind begins to moan
Memory
All alone in the moonlight
I can smile happy your days
 I can dream of the old days
Life was beautiful then
I remember the time I knew what happiness was
Let the memory live again
Every street lamp seems to beat
A fatalistic warning
Someone mutters and the street lamp gutters
And soon it will be morning
Daylight
I must wait for the sunrise
I must think of a new life
And I must'nt give in
When the dawn comes
Tonight will be a memory too
And a new day will begin

Burnt out ends of smoky days
The still cold smell of morning

*****

Mem'ries
Like the corners of my mind
Misty water-colored memories
Of the way we were
Scattered pictures,
Of the smiles we left behind
Smiles we gave to one another
For the way we were
We will remember
The way we were...
The way we were...











 
באהבה
תודה
3.2.07 
 
 
איך אפשר לתאר מבט מלא אהבה, הערכה ותודה ?
 
כששכבת שם, ספייקי שלי, ברגעיך האחרונים הבטת עמוק אל תוך עיני.
כל כך עמוק שעיניך דיברו אלי בשתיקה רכה, שיכולה להתקיים רק כשיש אהבה אמיתית וכנה, אהבה שאינה תלויה בדבר.
ואמרת לי תודה. 

אבל התודה, ספייקי אהוב, מגיעה לך.
תודה על שהכנסת לחיי אושר עצום ושמחה אין קץ .
תודה על שהיית ותמיד תהיה המלאך המגן שלי.
תודה על שעזרת לי להתמודד עם פחדיי. 
תודה על כל מה שהענקת, באהבה עצומה, תמיד.
תודה שאפשרת לי לאהוב אותך חזרה.
תודה שישנת על מיטתי.
תודה על משחקי הכדור .
תודה עבור הליקוקים, החיבוקים, החברות האמיצה.
תודה שנתת לי לחלוק איתך הכל.
תודה שהיית ותודה על כך, שתמיד תהיה בליבי.

המבט שלך אז, היה מוכר לי.
זכיתי לראותו יותר מפעם.
כשקיבלת עוגיה, הוא היה מהול בשובבות שמחה.
כשטיילנו בגינה, לעיתים היית נעמד סמוך לברזייה, מאותת לי שאתה צמא. הייתי ניגשת אליך ומפעילה את 'כפתור המים'.
לאחר שסיימת ללגום בקצב של שלוק גדול, שניים קטנים, שלוק גדול, שניים קטנים (שתמיד - וגם עכשיו כשאני נזכרת - 
מעלה חיוך על שפתיי), היית מרים את עיניך ומביט בי בתודה. 
וכשהבטת בי אז, היה לך את אותו מבט, את אותה הבעה של הכרת תודה.


ואני, ספייקי שלי, לעד אהיה אסירת תודה לך.
 
מלאך





"יום ספייקוני"
 1.2.2007

 
 
יום ספייקוני, זה יום בו השמש זורחת, זה תכול השמים, זו פריחה ירוקה ומלבלבת.

זה יום בו אפשר לטייל איתך בהנאה עצומה.

זה לשבת בבית-הקפה השכונתי, לשתות 'הפוך קטן' של בוקר בהיר, ולחלוק עמך קרואסון.

יום ספייקוני, זה שיטוט איטי מגינה לחורשה, מכיכר לרחבה.

מאז שהלכת ממני, ספייקי, לא היו לי ימים ספייקוניים;
גם לא כשהשמש זורחת בחמימות נעימה של ימי חורף קרירים.


 

 

 
  
 
 
ציוד יתום
30.1.2007

כל הציוד שלך, ספייקי שלי, מונח שם בחדר הקטן.
בשעת רצון, אכניס הכל אל תוך מיכל המזון שלך, אעטוף בצלופן ואקשור בסרט יפה.

אני יודעת שתמיד נהנית לחלק לחברים שלך, שבאו לביקור. 
את האוכל שלך, ספייקי, נתתי לחבריך ב-SOS חיות .
"צ'רצ'יל" זוכה מדי פעם לעוגיה וזוכר אותך באהבה רבה,  כמו כל מי שהכיר אותך.



  
 
   
 
     
 
   

 
אוהבת אותך, ספייקי שלי
אתה שומע אותי, ספייקי ?

28.1.2007

 

אתה שומע אותי, ספייקי ?

כי אתמול שמעתי אותך.

 

שמעתי את צעדיך בחדר השינה,

כמו תיפוף קליל של ציפורניים.

 

ורציתי כל כך לראות ולגעת בפרוותך המדהימה והרכה.

רציתי כל כך שתניח ראש על בירכיי ותביט בי, במבטך הרך.

 

אז דמיינתי שאתה פה.

והיית.
 

תודה שבאת .


אני אוהבת אותך, ספייקי שלי .
 
 
 


 
 
 
מכתב מחברה
30.1.2007 

קטעי מכתב שקיבלתי מחברה . 
 
 
" בס"ד

חושבת הרבה על ספייקי שלנו ואתמול בלילה, במיוחד. אפילו דיברתי איתו, הרגשתי שהוא שומע ומבין.
ספייקי האהוב שלנו חסר מאוד.
לא רק שספייקי היה מיוחד ונשאר מיוחד, היתה לו אישיות מיוחדת ואפשר לומר,
 שנדיר למצוא אישיות כזו אצל כלבים, אם בכלל.

ספייקי היה בעל נשמה ממקור מאוד גבוה. לא כל יום אדם זוכה לקבל מתנה מופלאה כזו " .



.
< קודם 3 4 5 6 הבא >
חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש